צעיר לימים היה הרב אברהם חזן כשקיבל סמיכה לרבנות בישיבת "עץ חיים" בעיר אוראן שבאלג'יריה. ברוב התחנות השונות בחייו - באלג'יריה, במרוקו, בצרפת ובישראל – שימש רב. רב קהילה, רב צבאי, רב המשטרה ובתי הסוהר. אך אם נעיין לעומק באופי שירותו, נגלה שהתמסר במיוחד לפן החינוכי, האנושי. וכשם שראה ברבנות שליחות חינוכית, ראה בחינוך שליחות דתית.
כתרים רבים ניתן לקשור לראשו של הרב חזן: תלמיד חכם שספג מתורת חכמי צפון אפריקה המתונה ומאירת הפנים ונושא דגלה; איש חסדים המתמסר לזולת ולאנשים בתחתית הסולם החברתי; איש הגות והשכלה כללית המתמצא ברזי מחשבת ישראל ופילוסופיה; ציוני נלהב ופעיל עלייה הפועל למען תקומת ישראל בארצו והרואה בהקמת מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו".

​

מאורעות מלחמת ששת הימים הכריעו את הכף - בסוכות תשכ"ח (1968) משפחת חזן עלתה לארץ. זמן קצר אחרי כן הוצע לרב חזן התפקיד של "רב המשטרה, משמר הגבול ובתי הסוהר".

​

יפים הם דבריו בעת פרישתו, ביוני 1991, על הקווים שהנחו את דרכו כרב המשטרה ובתי הסוהר ועל טיבה של הנהגה רוחנית ראויה:

מבקש משה רבנו בשעת פרישתו מצאן מרעיתו: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם" רש"י תמה ושואל: "אלוקי הרוחות למה נאמר?" ותשובתו: "אמר משה לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
המנהיג הרוחני הפוליטי חייב להיות סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, כאן טמון יסוד הסוד וסוד היסוד של הדמוקרטיה; על המנהיג להטות אוזן לדעות אחרות, אוזן לאיזון. ובמה אנו זקוקים היום לקביעתו של רש"י. במשך שנות שירותי ניסיתי בזרוע נטויה להשאיר את פתחי כהונתי פתוחים לכל הרוחות המתהלכות בארצנו... זהו עיקר מסרי אליך הרב
(נאן ציין את שמו של הרב מחליפו): השרביט שאני מעביר אליך הוא מקל נועם וחסד, מקל שלום ורעות... 22 שנות שירות בקודש בתוך קהלכם הקדוש על אדמת קודש. הייתי
בתפקידי לא רק כשליח ציבור, אלא ניסיתי להיות ככהן בעבודתו... נכנסתי לעבודתי בשלום, ואני יוצא בשלום, ואין לך כלי מחזיק ברכה כמו השלום. בואו נתחלק היום כולנו בברכת שלום עד בלי די. ואני מצידי, בתוככם, אודה לאלוקי ישראל על החסד ועל האמת שעשה עמדי עד הלום. כאמור: "אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה".

 

הרב חזן נפטר ונקבר בירושלים בכ"ג בניסן התשס"ג (25.4.2003).

​

​